צ'ינצ'ילות והרבה מעבר

Main Photo Credit https://www.pinterest.com/pin/170573904608923951/

צ'ינצ'ילות

הצ'ינצ'ילה (Chinchilla lanigera) הינה מכרסם הנמצא בתת הסדרה  דמויי-קביה, וקרוב למינים כגון חזיר הים, הנוטריה, וויסקאשה. מקורה בדרום אמריקה, ובית הגידול הטבעי שלה, הינו בית גידול מורדות הרי האנדים בפרו, ארגנטנה, בוליביה וצ'ילה. הצ'ינצ'ילה הינה חברה במשפחת הצ'ינצ'יליים, ונכון להיום נחשב בתור המין היחיד של הצ'ינצ'יליים המוחזק ומורבה בשבי. בעבר הצ'ינצ'ילה ניצודה בשביל הפרווה שלה, והמין הגיע לסף הכחדה בתחילת 1900. בעקבות העובדה שמין זה כמעט נכחד, נכון להיום הוא מוגן על ידי הממשלה. בשנת 1923 הביאו קבוצה של פרטים לארצות הברית והרבו בהצלחה בתנאי שבי. הצ'ינצ'ילה שהינה חיה חברותית, ביישנית, נבהלת בקלות, נקיה שאינה מדיפה ריח לא נעים, בשנים האחרונות הפכה לחיית מחמד פופולרית.

מאפיינים ביולוגיים

הצ'ינצ'ילות הן מכרסמים קטנים המגיעים השוקלים 400-600 גרם בממוצע כבוגרים, כאשר הנקבות אך מעט גדולות יותר מהזכרים. במומצע חיות הצ'ינצ'לות 10 שנים, כאשר הרף העליון של אורך חיי הצינצ'ילה יכול להגיע עד ל 18 שנים. במשך שנים רבות הן הורבו בשביל פרוותם. בבר צבע הפרווה נע בין מעושן כחול-אפור, אך ישנן גם מוטציות הגורמות לצבע הפרווה להיות לבן, אפור, כסוף, בז' ושחור. כפות הידיים והסוליות נטולות פרווה.

הצ'ינצ'ילות הינן בעיקר פעילות בלילה, אך יכולות להיות פעילות גם במהלך היום. הן חיות בנקיקים או במחילות בגובה של מעל 800 מטרים מפני הים. אלו הן חיות חברתיות, ורק לעיתים רחוקות מתרחשים מאבקים בין הפרטים. קולוניה אחת תכיל בין 14 עד למאה פרטים. המשפחה בתוך הקולוניה מורכבת משניים עד חמישה פרטים, הגרים באותו הנקיק.8 התזונה שלהפרטים בטבע, מורכבת מעשבים ושיחים. הצ'ינצ'ילות לא נכנסות לתרדמת חורף.

אנטומיה

הפורמולה הדנטלית של הצ'ינצ'ילות הינה: 1/1 שיניים חותכות, 0/0 ניבים, 1/1 פרה-מולריות, 3/3 מולריות. השיניים גדלות במשך כל חיי הפרט. קצב הגדילה של השיניים החותכות נע בין 5.5 עד 6.5 ס"מ בשנה.11 חלל הפה צר, והלשון תופסת חלק ניכר ממנו.

הצ'ינצ'ילות מבצעות תהליך פרמנטציה של התאית במעיים. בעלי מערכת עיכול ארוכה, המגיעה עד לאורך של 2.5 עד 3 מטרים.5 הקיבה והצקום יחסית גדולים ו המעי הריק (חלק מהמעי הדק הנמצא בין התריסריון והמעי העקום) ממלא כמעט את כל חלל הבטן. המעי הגס מופרד לסקציות דמויות שק.

אוזניהן   גדולות ודקות, "דמויות אוזני עטלף", עם אוזן תיכונה מאוד מפותחת. מסיבה זו הצ'ינצ'ילות משמשות באופן שכיח כנושאי מחקר בתחום השמיעה, במיוחד במחקר של טראומות אקוסטיות.1 

לנקבה שני רחמים המחוברים לצוואר רחם אחד. הדגדגן בצורת קונוס וממוקם ונטרלית לווגינה. במבט ראשוני הפפילה האורו-גניטלית יכולה להידמות לפין, ולהטעות בקביעת הזוויג של הפרט. לנקבה קרום הסוגר על הווגינה, ונעלם רק בעונת הייחום ובעת ההמלטה. לנקבה שני זוגות של בלוטות חלב.

בזכר האשכים ממוקמים בתעלה באזור המפשעה, לא קיים שק אשכים. בעת ביצוע סירוס, הוטרינר סוגר את הטבעת המפשעתית. המרחק אורוגינטלי הינו רב יותר מאשר בנקבות.

רבייה

על אף שלצ'ינצ'ילות ישנה היכולת להתרבות במשך כל עונות השנה, בדרך כלל מדובר בבעלי חיים עם תקופות רבייה ספציפיות, כאשר תקופת הרבייה  העיקרית במין זה הינה בין נובמבר ומאי.10 זמן הייחום נמשך בממוצע 40 יום. הפרט מגיע לבגרות מינית  בין 4 עד 12 חודשים, כתלות בעונה בה נולד: פרט שנוד באביב יגיע לבגרות מינית בסתיו, פרטים שנולדו בסתיו יגיעו לבגרות מינית רק כעבור שנה.11

תקופת ההריון אורכת 111 יום, וההמלטה תתרחש לרוב בשעות הבוק המוקדמות. הנקבה לא בונה קן, אלא ממליטה את הולד ישירות על הרצפה.11 השגר מכיל בין ולד אחד עד שישה, כאשר הממוצע עומד על שתי ולדות. הוולדו שזה עתה נולדו, הינם מפותחים יחסית לגילם, עינהם פתוחות, יש להם פרווה ויכולת לנוע בסביבה. כעבור שבוע מעת היוולדם, יעברו למזון מוצק, אך לרוב יגמלו מחלב אם רק בגילאי 6 – 8 שבועות.

שיכון

הצ'ינצ'לות הינן חיות פעילות למדי, ונזקקות למקום רב. מדובר בבעל חיים הנהנה מפעילויו כגון טיפוס וקפיצה,  לכן מומלץ לשכן את הצ'ינצ'ילה בכלוב רב קומתי.  היות והצ'ינצ'ילות נוטות לכרסם הרבה, ישנה עדיפות לשכן את הפרט בכלוב רשת העשוי ממתכת ולא בכלוב עץ. גודל הרשת אמור להיות קטן יחסית (15מ"מ X 15 מ"מ), זאת על מנת למנוע פציעות גפיים, כמו כן לפחות חלק מרתפת הכלוב אמור להיות מרוצף.

הצ'ינצ'ילה יכולה לשרוד טמפרטורות נמוכות (0 מעלות צלזיוס), במידה ואין לחות ורוחות חזקות.10 מכת חום מהווה בעיה רצינית עבור בעלי חיים אלו, ויש להימנע מלשים את הפרט באזור חם ולח.

בנוסף ישנה חשיבות גדולה לאמבטיות עפר עבור הצ'ינצ'ילה,מבחינת טיפוח, ולכן חשוב לספק אפשרות זו על ביס יומי עבור חיית המחמד. האמבטיה מורכבת למעשה מתערובת של גרגירי חול לבן (silver sand), וחימר (Fuller's earth) ביחס של 9:1, המיכל המשמש כאמבטיה אמור להיות בעומק מהמאפשר לחיית המחמד להתגלגל באמבטיה.  יש להוציא מהכלוב את האמבט באופן יומיומי, לאחר שהפרט עשה בה שימוש, לנקות אותה ולוודא שתהיה נקיה מצואה.

תזונה

בטבע הצ'ינצ'ילה ניזונה משיחים ועשבים. בשבי יש להקפיד על מתן תזונה מאוזנת בתור כמות קטנה של כופתאות המותאמות לצ'ינצ'ילות או ארנבות ומתן חציר כתוסף. הרכב הכופתאות אמור להכיל לפחות 2700 קלוריות/ק"ג, 16-20% של חלבון, 2-5% שומן, ו 18% סיבים.9,10 ניתן להוסיף גם פירות טריים, דגנים, וירקות, כל עוד נשמר אחוז גבוה של סיבים. תזונה המכילה רק כופתאות עשויה להביא לדלקת מעיים, לכן יש לוודא מתן תוספי תזונה, הכוללים חציר. כל שינוי בתזונת הפרט, אמור להתרחש באופן הדרגתי.

בדיקה גופנית וריסון חיית המחמד

הצ'ינצ'ילה הינו בעל חיים נוח, ותנשך רק לעיתים רחוקות. ניתן להרים את הפרט על ידי החזקתו בכתפיים או בבסיס הזנב, תוך כדי תמיכה בבסיס הגוף של הפרט בעזרת היד הנגדית (תמונה 1). לפיתה חזקה מידי או טיפול גס בבעל החיים, יביא לאיבוד חלק מהפרווה, תופעה הנקראת "fur-slip". צ'ינצ'ילה מגיבה היטב למגע קל ועדין. אסור לרים את הצ'ינצ'ילה מהאוזניים.

ריסון בעזרת חומרים  כימיים

שימוש בהרדמה בעזרת גז בעזרת מסכה או תא הרדמה. החומר המומלץ  להרדמה הינו איזופלראן, זאת בעקבות פעולותו המהירה על הפרט וכן ההתאוששות המהירה של הפרט ממנו וטווח הבטיחות שלו. ניתן להשתמש לחלופין בהלוטן ומתיכסיפלוראן, אשר לוקח להם זמן רב יותר להשפיע על הפרט, יחד עם  מתיכסיפלוראן. מאוד קשה לצנרר (אינטובציה) צ'ינצ'ילות . כאשר יש צורך בריסון הפרט או בהליכים רפואיים קצרים ניתן לבצע הרדמה בהזרקה (טבלה 1). הכותב מעדיף שימוש באיזופלראן, כאשר מדובר בניתוחים ארוכים.

מתן תרופות

ניתן לתת זריקה תת-עורית דורסלית מאחורי העורף, או באזור הצד של הפרט. ניתן להזריק לפרט עד 10 מ"ל על ידי זריקות לתוך הצפק. ניתן להזריק תרופה לאזור האחורי של הרגל (החלק האחורי והפנימי של הירך או אזור השריר הארבע ראשי של הירך) (. לשם הזרקה לתוך השריר יש להישתמש אך ורק במזרקים בעלי קיבולת קטנה ga)23-25(, ואין להזריק נוזל מעל נפח של 0.3 מ"ל באתר אחד, בפרט בוגר. קיים קושי במתן זריקה לתוך הוריד, אך הדבר בכל זאת אפשרי במידה ומשתמשים במחט של 25-ga או במזרקי אינסולין (28-ga). בצ'ינצ'ילות כלי הדם הפריפריאליים קטנים, אך ישנה אפשרות להזריק לוריד הספנוס או הוריד הצפאלי. ניתן לקחת דם מהפרט על ידי דקירת הוריד באזור האוזן, אך שימוש חוזר באותו הוריד יכול לגרום לטרומבוזיס ולטראומה של האפרכסת של הצ'ינצ'ילה. ניתן לקחת מנות קטנות של דם מורידים פריפריאליים לשם ביצוע הערכה מהירה של מצב הפרט. ניתן להשתמש בוריד הג'וגולרי כאשר יש צורך בכמות דם גדולה יותר. כאשר בתנאי מעבדה ניתן לקחת דם מהסינוס האורביטלי והסינוסים הלטראלים יחד עם זאת בתור הליך רוטיני בצי'נצ'ילות אינו מומלץ.1

מחלות עור

ניתן לראות מקרים של התפתחות פטריה על עור הצ'ינצ'ילה (דרמהטופיטוזיס). הפתוגן הנפוץ ביותר הינו Trichophyton mentagrophytes, יחד עם זאת דווח גם על מקרים של הדבקה ב Microsporum canis ו M. gypseum.3  אחד הסימפטומים הינם פצעים היכולים להתפתח באזורים שונים, כאשר באזור האף, האוזניים וכפות הרגליים במקום הפצע תופיע התקרחות. ניתן לטפל בתופעה בעזרת מתן תרופה אנטיביוטית בשם גריסאופולווין דרך הפה במשך שלוש עד ארבע שבועות (טבלה 1). כמו כן ניתן להוסיף לתוך מיכל  העפר אבקה אנטי פטרייתית בשם קפטאן (כפית אחת על כל שתי כפות עפר) על מנת להקטין את הסיכון להתפשטות המחלה לפרטים נוספים.11 כמו כן ניתן להשתמש בתכשיר של סיד-גופרית, הנמכר לרוב בתור ספריי.

כאשר מחזיקים מספר צ'ינצ'ילות יחד, לעיתים ניתן לראות על חלק מהפרטים פצעים עם מורסה, כתוצאה מנשיכה. ברוב המקרים מבודדים מפצעים אלו חיידקים מהמין סטרפטקוקוס וסטפילקוקוס.4,9 הטיפול המקובל במקרים אלו הינו הסרת האיזור הפגוע באופן כירורגי, מתן אנטיביוטיקה בעקבות גידול תרבית ומבחני רגישות. 

קיימים מספר גורמים שאינם מדבקים הגורמים למחלות ונזק לעור ולפרווה של הצ'ינצ'ילה. למשל נזק לפרווה יכול להיגרם בעקבות סיפור* חיית המחמד או לעיסת הפרווה. נכון להיום לא ידוע הסיבה לתופעה אך יתכן שדיאטה לא מאוזנת, השפעה הורמונלית, וגורמים תורשתיים מהווים לפחות בחלקם גורם משפיע. פרווה דלה, יחד עם גדילה מואטת של הפרווה ופצעים על העור, יכולים להתפתח בעקבות חוסרים תזונתיים בחומצות לינוליות, לנולניות וחומצות ארכידוניות.9 מחסור באבץ יכול להוביל להתקרחות של הפרט.

נשירה מסיבית שלפרווה יכולה להיגרם בעקבות החזקה של הפרט בכוח רב מדי או בעקבות מאבק. בעקבות נשירת השיער נשאר העור באותו האזור חלק ונקי. תהליך גדילת הפרווה מחדש יכול להימשך מספר חודשים.

בזכרי צ'ינצ'ילה בוגרים יכול להיווצר מצב הנקרא "טבעת פרווה".10 תופעה זו נגרמת בעקבות היווצרות "טבעת פרווה" מסביב לפין  של הפרט בתוך העורלה. הטיפול המקובל במצב זה כולל שימוש בשימון הפין על מנת על מנת שיתאפשר להסיר בעדינות  את טבעת הפרווה. במקרים מסויימים יהיה צורך בהרדמת הפרט לצורך ביצוע ההליך הרפואי.

מחלות מערכת הנשימה

בנתיחה שלאחר המוות מוצאים במקרים רבים שהפרט היה חולה בדלקת ריאות. צפיפות יתר, לחות גבוה, לא מספיק אוורור וגורמים נוספים הגורמים לסטרס לבעל החיים, יכולים להביא למצב זה. מחלות מערכת הנשימה ומצבי הרעלת דם נגרמים על ידי החיידק Pasteurella ומביאים להתפתחות אנורקסיה, דיכאון, קוצר נשימה, נזילה מהאף, ולימפדנופתיה (מחלה בדרכי הלימפה).9, 10 זיהומים הנגמים על ידי חיידקי ה- Bordetella, Streptococcus ו Pasteurella, ברוב המקרים המחלה תגרם על ידי יותר ממין אחד של חיידק.4, 9, 10 הפרטים החולים יהיו רזים, עם פרווה דלה, נזילה מהאף ונשימה בטנית. הצפי להחלמה של פרטים אלו הינו נמוך.

מחלות דנטליות

אחת הפתולוגיות הדנטליות הנפוצות ביותר בצ'ינצ'ילות היא פגם בסגר הפה. פגם בסגר הפה יכול בשיניים החותכות או בשיני הלחי (השיניים מולריות והפרה-מולריות)  ויכול להיגרם מגדילת יתר ושחיקה אבנורמלית של השיניים. שיניים חדות יכולותלפצוע את הלשון והחניכיים. בשלבים המוקדמים, הפרט יהיה בעל תיאבון סלקטיבי או יפגין חוסר תיאבון חלקי/במידה מסויימת. עם התקדמות המחלה הפרט יפתח אנורקסיה וריור יתר, שיגרום להרטבת הפרווה מסביב לסנטר, חזה והרגליים הקדמיות.

אבחון מחלות דנטליות מבוסס על סימנים קליניי ם ובדיקה יסודית של הפה. קל לזהות פגם בסגר הפה בשיניים חותכות.  ניתן לסייע בעזרת אוטוסקופ במהלך בדיקת מצב השיניים המולריות והפרה-מולריות. לעיתים יהיה צורך בהרדמה קלה של הפרט על מבת לבצע את הבדיקה של השיניים המולריות והפרה-מולריות (תמונה 2). כמו כן הרופא יכול להשתמש במקדחה דנטלית על מנת לשייף את השיניים, על מנת להסיר התהוות "קוצים" בקצוות השן.

חשוב שבעלי הצ'ינצ'ילות יהיו מודעים לסיכוי של הישנות הבעיה, ולכן יש צורך בדאגה מתמדת לבריאות השיניים של הפרט. בשלבים מתקדמים  של המחלה או כאשר מדובר במקרה קשה, הרופא יבצע רדיוגרפיה על מנת לבדוק האם ישנן דלקות בשיניים. אין להרבות פרטים חולים, היות ויתכן שהמחלה נובעת מגורם תורשתי.

מחלות מערכת העיכול

דלקת מעיים הינה פתולוגיה נפוצה בצ'ינצ'ילות ופרט הלוקה בה יכול לסבול מכאבי בטן, שלשלול, חסימה של הצואה, אינוורסיה של חלק מהמעי לתוך חלק אחר, דלקת ברירית המעי או צניחת פי הטבעת. כל שיבובש בתבהליך הפרמנטציה המתרחש במעיים, יכול לגרום לסיבוכים רציניים. חלק מהפקטורים הגורמים למחלה הינם שינוי פיתאומי בתזונה, מתן אנטיביוטיקה שאינ מתאימה או לאורך זמן רב, צפיפות יתר וסטרס וכן תזונה שדלה בסיבים ועשירה בחלבונים ושומן. שינויים בחומציות המעי, או בפלורה הנורמלית של המעי, יכולה להביא למצב של גידול תר באוכלוסיית החידקים ולאנטרוטוקסמיה.

תמונה 2: שימוש ברצועות גזה על מנת לבחון שיניים מוריות ופרה-מולריות.

מפרטים שלקו במחלה זו לרוב בודדו חיידקי Clostridium, E. coli, Proteus, Pseudomonas.4, 5, 6 אנטורוטוקסמיה הנגרמת מחיידק ה C. perfringens וכולה לגרום לשלשול חמור ומוות. כאשר מדובר במתן אנטיביוטיקה לצ'ינצ'ילות  יש לשים לב כאשר בוחרים את סוג האנטיביוטיקה (טבלה 1). יש להימנע מתרופות אנטי-מיקרוביאליות המתמחות בחיידקים גרם חיוביים (קלידמיצין, לינקומיצין, אריתרומיצין, ואנטיביוטיקות בטא-לקטם).

ישנם גורמים נוספים היכולים לגרום לשלשול בצ'ינצ'ילות כגון, Salmonella, Listeria monocytogenes ו Yersinia pseudotuberulosis.2,9 כמו כן טפילי מעיים כגון נמטודות, קוקידיה, Giardia, Cryptosporidium גם כן יכולים לגרום לשלשול ואיבוד משקל אך מדובר במקרים נדירים יותר.12

הפרעות נוירולוגיות / עוויתויות

צ'ינצ'ילות מאוד רגישות לזיהומים של Listeria monocytogenes.2 הזיהום יכול להתפתח במעיים או במוח. אף על פי שבדרך כלל מדובר במחלה חריפה וחמורה, הסימנים הקליניים הנצפים לפני מות בעל החיים יכולים לכלול, אטקסיה, היסתובבות במעגלים ועוויתויות. סניטציה ירודה ומזון מזוהם הינם גורמים נפוצים להתפרצות ליסטריוזיס. הטיפולים המומלצים הם, מתן כלורמפניקול דרך הפה (10 מ"ג/אונקיה במי השתיה) או מתן אוקסיטטרציקלין בהזרקה (10 מ"ג/ק"ג פעמיים ביום). יחד עם זאת, עם הופעת הסימנים הקליניים, ברוב המקרים הטיפול אינו אפקטיבי.9, 10

נמטודיזיס של מערכת העצבים המרכזית נגרמת על ידי Balisascaris procyonis דווחו בצ'ינצ'ילות.7  בעלי חיים נדבקו בטפיל, מפתחים במהירות מחלה חריפה של מערכת העצבים המרכזית, המאופיינת באטקסיה, עוויות בצוואר ושיתוק. אין תרופה למחלה. יש להרחיק מבעל החיים קש, חציר ומזון הנגועים בצואה של דביבונים. דביבונים הנגועים ב B. procyonis הינן מקרה נפוץ למדי באקלים הצפוני הממוזג של אמריקה הצפונית, במיוחד באזורים של המערב התיכון וצפון מזרח של ארצות הברית.7 על בעלי הצ'ינצ'ילות להיות מודעים לפוטנציאל הזוטוני (מעבר מחלה מבעל חיים לאדם) של הטפיל המדובר. כמו כן בפרטים עם טורטיקוליס (מנח מעוקם של הצוואר ביוחס לראש) בודדו חיידקי סטרפטוקוקס.9 בעלי חיים אלו בנוסף סובלים מדלקת באוזן התיכונה, מאבצסים תת-עוריים, דלקת מפרקים זיהומית ומחלות נשימה.

מחסור בתיאמין (ויטמין B1) יכול לגרום לבעל חיים לנוע במעגלים ועוויתויות. יש לוודא זמינות ויטמין B1, 1 מ"ג לכל ק"ג  מזון הזמין לפרט. מחסור בקלציום יכול גרום לעוויתויות במיוחד בפרטים צעירים שעדיין בשלב הגדילה וההתפתחות וכן בנקבות בוגרות הרות.

לימפוציטיק כוריאומנינגיטיס הינה מחלה ויראלית המפתתחת בעכברים ויכולה לעבור לצ'ינצ'ילות.9 התסימינים הקליניים כוללים, גלקת בלחמית העין, גידולים,  ועוויתויות. לווירוס יש יש פוטנציאל זאוטוני, ובמקרים נדירים יכול לגרום למנינגואנצפליטיס בבני אדם. נכון להיום אין תרופה למחלה.

כותב המאמר חזה בתסימנים  של הרעל עופרת בצ'ינצ'לות , ביניהם עוויתויות חמורות ועיוורון, בפרט החי בבניין מגורים בעיר. לפי האבחון בדמו של הפרט נמצא ריכוז גבוהה של עופרת (34 ננוגרם / דציליטר), הפרט הגיב באופן חיובי לטיפול קיליציה (טיפול המיועד לספיחת רעלים ומתכות כבדות) על ידי קלציום דיסודיום ורסנאט (30 מ"ג / ק"ג EDTA  ).

מכת חום

הצ'ינצ'ילות מותאמות היטב לטמפרטורות נמוכות, והן מרגישות בנוח בטווח הטמפרורות הנע בין 1.7 מעלות צלזיוס עד 4.4 מעלות צלזיוס. שהייה ממושכת של הפרט בטמפרטורה מעל 26.7 מעלות צלזיוס יכולה להביא את הפרט למצב של תשישות ואפיסת כוחות, במיוחד כאשר פרט לטמפרטורה הגבוהה יש בסביבה גם לחות גבוהה. פרט שסובל ממכת חום יכול להפגין חלק מהסימפטומים, כגון שכיבה, התנשפות והיפותרמיה, כמו כן בשלבים מתקדמים יופיע ציאנוסיס (כיחלון)  ולבסוף מוות. הטיפול במכת חום בצ'ינצ'ילות כולל, שטיפת הפרט במים קרירים, ומתן נוזלים דרך הווריד כאשר מדובר במכת חום חמורה. אין לשים את כלוב הצ'ילנצ'ילה ליד רדיאטור או חלונות.

ביבליוגרפיה

  1. Bettcher FA, Bancroft BR, Salvi RJ: Blood collection from the transverse sinus in the
    chinchilla. Lab Anim Sci 40:223- 224, 1990
    2. Finley GG, Long JR: An epizootic of listeriosis in chinchillas. Can Vet 18:164- 167, 1977
    3. Hagen KW, Gorham JR: Dermatomycoses in fur animals: Chinchilla, ferret, mink and
    rabbit. Vet Med Small Anim Clin 38-43, 1972
    CHINCHILLAS 111
    4. Jenkins JR: Husbandry and common diseases of the chinchilla (Chinchilla /angier). Journal of Small Exotic Animal Medicine 2:15-17, 1992
    5. Kraft H: Diseases of Chinchillas. Neptune City, NJ, TFH Publications, 1987
    6. Moore RW, Greenlee HH: Enterotoxaemia in chinchillas. Lab Anim 9:153-154, 1975
    7. Sanford SE: Cerebrospinal nematodiasis caused by Baylisascaris procyonis in chinchillas.
    J Vet Diagn Invest 3:77-79, 1991
    8. Walker EP: Mammals of the world, vol2. Baltimore, Johns Hopkins Press, 1964, p 1029
    9. Wallach JD, Boever WJ: Diseases of Exotic Animals. Philadelphia, WB Saunders, 1983,
    pp 135-195
    10. Webb RF: Chinchillas. In Beynon PH, Cooper JE (eds): Manual of Exotic Pets. Gloucestershire, England, British Small Animal Veterinary Association, 1991, pp 15-21
    11. Williams CSF: Practical Guide to Laboratory Animals. St. Louis, CV Mosby, 1976, pp
    3-11
    12. Yamini B, Raju NR: Gastroenteritis associated with Cryptosporidium sp. in a chinchilla. J
    Am Vet Med Assoc 189:1158-1159, 1986