מחלות נפוצות בבעלי חיים פרוותיים

Main Photo Credit https://letslovechinchillas.weebly.com/signs-of-a-healthy-chinchilla.html

מחלות בצ'ינצ'ילות, נוטריות וארנבים

מחלות בצ'ינצ'ילות

סיבות המוות השכיחות ביותר של הפרטים שהובואו למעבדה זו הן זיהומים בקטריאליים וטיפול לא נכון.

ליסטריוסיס

הליסטריוזיס מתפרצת כמחלה לעיתים קרובות בחוות. יתכנו מקרים של מוות פתאומי ללא כל סימנים קליניים של מחלה, אך ברוב המקרים פרטים הלוקים במחלה ישבו בצפיפות בכלוב, אוזניהם שמוטות (13). יתכן ויפגינו כאב על ידי חריקת שיניים, שריטות או גילגולים. חסימת צואה הינה תופעה שכיחה. מתפתחים פצעים רבים האופיינים למחלה, ומתפתחים אזורים נקרוטיים בכבד. האיבחון מתבצע על ידי תרבית לחיידק Listeria monocytogenes  מהרקמות הנגועות. הוכח על ידי ניסוי שניתן להדביק במחלה דרך הפה (11) ולכן מזון או מים מזוהמים מהווים גורם פוטנציאלי למחלה. בעלי חיים שבאו במגע עם המזון או המים המזוהמים, אם לא יטופלו , ידבקו תוך שבוע עד עשרה ימים (17). בתור אמצעי בקרה יש צורך בטיפול רפואי מיידי של הפרטים החולים בעזרת טיפול אנטי-מיקרוביאלי מתאים וכינון מערכת סניטציה מתאימה וכן יש לנקוט בצעדים המתאימים על מנת למנוע הדבקה חוזרת או התפשטות המחלה. בעל החיים הינו פתוגני לאדם, לכן יש לנקוט באמצעי זהירות בעת הטיפול בבעל חיים חולה.

הטיפול במחלה זו, כמו בכל מקרה של זיהום מיקרוביאלי, אמור להתבסס על תרבית של האורגניזם ועל מבחני רגישות על מנת להחליט מה התרופה המאימה ביותר.  צ'ינצ'ילות אינדיבידואליות מטופלות על ידי מתן  תרופה בזריקה בהתחשב  במשקל הפרט. פרט בוגר שוקל כפאונד אחד.

במידה ומספר פרטים זקוקים לטיפול רפואי,  ניתן יהיה לשים במי השתייה תרופה מסיסה במים. סטרפטומיצין או פניצילין הניתנים דרך הפה, יכולים לגרום לעצירות ואנורקסיה בצ'ינצ'ילה. לכן יש להשתמש בתרופות אלו בזהירות. יש להימנע מהזרקת סטרפטומיצין לתוך הצפק, בכל מיני בעל החיים בעלי פרווה.

זיהום בפסאודומונס

זיהומים הנגרמים על ידי Pseudomonas aeruginosa מאופיינים בתמותה גבוהה במיוחד בפרטים צעירים. תמותה יכולה להתרחש ללא סימנים קליניים של המחלה, אך תשישות, שלשול  וצניחת פי הטבעת הינם תופעות נפוצות. הנזקים הגדולים הנגרמים בעקבות המחלה כוללים דלקת של המעי, התקפלות המעי ואזורי ם של נקרוזיס  שצבעם חיוור בצקום והמעי הגס.הדבקות ב Pseudomonas aeruginosa  יכולה לגרום גם לנזקים מקומיים (כלומר, אבצסים, דלקות באוזן הפנימית, דלקות עור, ומורסות מסביב לאברי המין). איבחון מתבצע על ידי תרבית של האורגניזם. למחלה יש עמידות לטיפול. על אף הקושי המתמשך למגר את המחלה, ניתן לשלוט במחלה בעזרת בקטרין. יש לבודד פרטים חולים, ולתת תשומת לב יתרה לניקיון של מיכלי המים והמזון.

פסטורלוזיס

הדבקה על ידי חיידק ה Pasteurella pseudotuberculosis בצ'ינצ'ילות לא גורמת לשום סימנים קליניים פתוגנומיים. בדרך כלל הנזקים העיקריים של המחלה, הינם היווצרות גרנולומות קטנות עם מוקדים נקרוטיים על הכבד ולאורך המעי. ככל הנראה ההדבקה נגרמת ממזון מזוהם והבאת פרטים חדשים (3, 9, 10).

ברוב המקרים הטיפול אינו מעשי. אמצעי הבקרה על המחלה כוללים העלאת רמת הסניטציה, הרחקת מזון החשוד כמזוהם תוכנית לבקרת מכרסמים.

זיהומים בצינור העיכול

מחלה הפוגעת בצינור העיכול בצ'ינצ'ילות באה לידי ביטוי על ידי סימנים קליניים של שלשול, חסימה במערכת העיכול או נפיחות, כאשר המקור יכול להיות רעלת או אלח דם. ההיסטוריה של הפרט חשובה, היות ויכולה להצביע  על המקור או על פקטורים התורמם להתפתחות המחלה , כגון שינויים בתזונת הפרט,או חוסרים של מרכיבים מסויימים בתזונה, תנאי סביבה קיצוניים כגון טמפרטורה או לחות, סטרס עקב רעשים, משלוח, המלטה או מאבק (2). שליטה במחלה ניתן להשיג בעקבות הרחקת הגורם, וכן מתן טיפול תומך או מתקן כגון מתן נוזלים או ניתוח.

טפילים

  • הטפיל Giardia נמצא בבדיקות משטח של תריסריון ההעלי חיים הנראים בריאים, יחד עם זאת מספר רב  של טפילים יכול לגרוום למוות (18). הסימנים הקליניים לכך שבעל החיים נגוע כוללים צואה רכה לסירוגין, אדישות וחסר מרץ ומוות. בהרבה מקרים של טפילות ימצא כי ישנו גם זיהום חיידקי (פסיאודומונס).  אבחון  המחלה מתבצע על ידי המצאות מספר רב של טרופוזיטים במשטח של המעי או בעקבות המצאות ציסטות בבדיקת הצואה. הטיפול המקובל הינו שישה עד תשעה מיליגרם של קואינקרין הידרוכלוריד, במשך שבוע עד עשרה ימים. בנקבות הרות יש להימנע ממתן הטיפול.
  • טוקסופלזמוזיס אינו נדיר בצ'ינצ'ילות (6, 12). הסימנים הקליניים יכולים לכלול קוצר נשימה וזמן קצר לאחר מכן מוות או הסימנים הקליניים המופיעים בחרפנים. האבחון מתבצע על ידי היסטופתולגיה של הרקמה, אינוקולציה בעכברים או בדיקה סרולוגית. מכרסמים בבר יכולים להיות מקור לזיהום (12). אחוזי החולים וכן אחוזי ההתמותה עקב המחלה יכולים להיות גבוהים. על אף  שהטיפול לא ממגר לחלוטין את המחלה, שימוש בפירימתמין בשלבים מוקדמים כפי שנעשה בחרפנים, יתכן יהיה יעיל גם בצ'ינצ'ילות (16). סיפוק תנאי סניטציה גבוהים, יכולים לעזור בהשגת שליטה על המצב. היות והטפיל Toxoplasma gondii פתוגני לאדם,  הוא מהווה סכנה לבריאות הציבור.
  • גזזת נגרמת לרוב על ידי הטפיל Trichophyton mentagrophytes . ברוב המקרים לא ניתן לאבחן באופן וודאי את גורם המחלה. על הפרט החולה יופיעו פצעים דמויי קשקשים, על העור מסביב הלוע, העיניים, אוזניים, פי הטבעת  והרגליים. ניתן לטפל המחלה על ידי כל תרופה המיועדת כנגד פטריות, יחד עם זאת אין להתמש בתכשירים המבוססים על שומן או שמן. הדרך הנוחה ביותר למתן התרופה היא הכנסתה לאמבטיית העפר של הצ'ינצ'ילה

מחלות בנוטריה

זיהומים בקטריאליים של מערכת הנשימה מהווים את עיקר המחלות שאובחנו בנוטריות במהלך השנתיים האחרונות במעבדה זו. מקובל לספק לנוטריה מים שבהם תוכל לשחות, מה שמקשה לשמור על תנאי סניטציה ראויים. באופן ניסיוני גודלה נוטריה כאשר סופקו מים רק לצורכי שתייה (19). במידה והמערכת הייתה מפותחת מאופן מספק, היה הדבר מקל מאוד בבקרה ושליטה בהתפרצות מחלות.

מחלות ראויות לציון:
(1) דלקת ריאות ממקור בקטריאלי. משום שלנוטריה יש נטיה לרחרח כאשר בעל החיים מבוהל, קיים קושי לזהות מצוקה נשימתית בנוטריה; ברוב המקרים מחלה זו מביאה מוות פתאומי ללא כל סימנים מקדימים המעידים על המחלה. האבחון מתבצע בנתיחה שלאחר המוות. בין הגורמים שאובחנו כגורמים למחלה נמצאים חיידקי הקלבסיאלה וחיידקי הפטסאורלה. על מנת לאבחן את הגורם למחלה של אורגניזם ספצפי יש לגדלו בתרבית ולבצע מבחני רגישות לתרופות אנטיביוטיות. יש טפל גם בפרטים שבאו במגע עם הפרט החולה, בעזרת זריקה או עירוי. קיים במתן התרופה דרך המזון, אלא אם ניתן המזון בצורת רסק;  מתן התרופה במים אינו אפשרי היות והמים מזוהמים במקור המחלה, בנוסף הפרט משתמש בהם לרחצה. מינון התרופה מחושב בהתאם למשקל הפרט (1). המשקל הממוצע של נוטריה בוגרת עומד בסביבות 15 פאונד בנקבות ו25 פאונד בזכרים. 

(2) דלקות בכבד ובכליות ככל הנראה נגרמות ממקור ויראלי , המחלה גורמת למוות בנוטריה. ברוב המקרים מודבקים פרטים בוגרים. הפרט יכול למות באופן פתאומי או לאחר מספר ימים של דיכאון ואנורקסיה. בעקבות המחלה, הכבד יהיה חיוור ולעיתים  בנוסף גם מנומר, ובכליות יווצר דימום פנימי. בנוסף יכולה להתפתח דלקת ריאות ממקור בקטריאלי. בדיקות היסטולוגיות יראו על קיום דלקת בכבד ודלקת בכליות, עם צברים תוך גרעיניים (לרוב מדובר בחלבונים) בתאי הכבד ובאפיתל של אבובית הכליה (7).

(3) טפילים. טפיל ה Fascioliasis דווח בבריטניה (5(. קרסים בלתי מזוהים  נראו בחתכים היסטולוגיים של הכבד, במעבדה זו. המין Strongyloides השייך לתולעים טפיליות, הינו נפוץ, במיוחדמכאשר התזונה אינה מתאימה.

(4) גידולים. פפילומות  נראות על השפתיים, לשון וכפות הרגליים של הנוטריה. לרוב הן אינן גורמות אי נוחוחת עבור הפרט. Plasmacytoma כוללת את בלוטות הלימפה, הכבד והכליות ודומה ל plasmacytosis בחרפן (8).

מחלות בארנבים

במכלאות ארנבים מסחריות מקטינים את הסיכוי להפצת מחלות על ידי , שמירת  גרעין הרבייה במכלאה נפרדת עם ניקוי עצמי, ושימוש במכלאה הבנויה מרשת (מתכתית). ארנבים צעירים מוחזקים בקבוצות, יחד עם זאת כלוב הרשת הפתוח והקרבה הפיזית של פרטים רבים בכלוב, מעלה את הסיכוי להעברת גורם פתוגני בין הפרטים במכלאה.  במקרים רבים הארנבים המוחזקים בכלובים בתנאים לא סניטריים על רצפת עץ. מה שעוזר בהפצת גורמים פתוגניים כגון חיידקים וטפילים.

פסטרלוזיס

המחלה העיקרית בארנבים והיא נגרמת על ידי Pasteurella multocida, ויכולה להוביל להרעלת דם, דלקת ריאות, דלקת באף או כיבים. הסימנים הקליניים כוללים: התעטשות, הפרשה של ריר ומוגלה מהאף, הכתמת כפות הרגליים הקדמיות בעקבות שפשוף האף, קשיי נשימה, כיבים תת עוריים,ומוות.

אבחון מתבצע בעזרת תרבית של האורגניזם. ההדבקה מתרחשת בעקבות מגע ישיר או לא ישיר  עם ארנב חולה, או בעקבות התעטשות של הפרט החולה ליד פרטים בריאים. ארנבים רבים הינם נשאים של Pasteurella multocida וקיים קושי רב ליצור גרעין רבייה נקי מפתוגן זה.

ברוב המקרים, בארנבים המרים סימנים קליניים של המחלה, הטיפול אינו יעיל, ולכן הפתרון היחיד הוא המתה. על מנת לשלוט ולמנוע התפרצות יש להקפיד על תנאי סניטציה מתאימים, צפיפות נמוכה של פרטים ואוורור מתאים. כל הפרטים שבאו במגע עם פרט חולה ואינם מראים סימנים קליניים, אמורים לקבל טיפול מניעתי.

המינון מחושב בהתאם למשקל הפרט. משקל ארנבים בוגרים משתנה בהתאם לגזע, לדוגמא ג'רמלין (ארנב פולני) ישקול שניים וחצי פאונד לעומת זאת ארנבי פלנדר (ארנבי ענק) יכולים להגיע למשקל של 15 פאונד.

כאשר מדובר במספר מועט של פרטים הזקוקים לטיפול, הטיפול ינתן בהזרקה או על ידי עירוי, כאשר אבל ניתן לתת את התרופה בתוך המזון או מי השתייה.

דלקת ריאות בארנבים נגרמת על ידי הפתוגנים הבאים Bordetella bronchisepticus, Diplococctus pnetmoniae ו Pseudomonas.

דלקות מעיים

דלקות מעיים נפוצות בעיקר בארנבים שנגמלו זה עה מחלב, אך יכול להתפתח בכל הגילאים. הסימנים הקליניים הינם צימאון יתר, שחיקת שיניים (4) והיעלמות של כמויות גדולות של חומר רירי שקוף. מוות הפרט מתרחש בדרך כלל לאחר מספר ימים. הפרטים ששורדים הינם חלשים וחולניים. נתיחה שלאחר המוות מראה דלקות באזור המעי הדק, המעי העיוור והמעי הגס. על אף שהגורם אינו ידוע, במקרים רבים נמצאו מספרים גבוההים של חיידקי Vibrio  במעי הגס (15).

שליטה במחלה ניתן להשיג על ידי טיפוך בכל הפרטים השוהים יחדיו, בערת מתן/אדמיניסטרציה של ניטרו-פורזון (מסיס) במים (16.5 גרם ל4 גלונים של מים) למשך 10 ימים. כאשר מדובר במכלאות גדולות יש לחזור על הטיפול כל חודש, תוך הארכת טווח הזמן בין הטיפולים, עד אשר הבעיה נפתרת. כאשר מדובר במכלאות קטנות, בהן נעשה שימוש בכלי מים, ניתן להשתלט על הזיהום כבר לאחר הטיפול הראשוני בעזרת טיפול אינדיוידואלי כאשר כל שגר מגיע לגיל של 4 שבועות.

דלקת מעיים ממקור בקטריאלי יכולה לעבור ולהשפיע על כל הפרטים במכלאה. הגורם הקובע לגבי מתן או אי מתן טיפול הוא הגורם הכלכלי. בידוד האורגניזם ומבחני רגישות יכולים לשמש ככלי לאבחון הטיפול המתאים.

טפילים

מחלת הקוקידיוזיס נפוצה הן בכבד והן במעיים. כאשר המחלה מתפתחת בכבד, לעיתים רחוקות תגרום למוות, סימנים קליניים אינם נראים לעין. בנתיחה שלאחר המוות מתגלים פגיעות בצורת קשרירים לבנים בכבד. כמו כן בחיתוך היסטולוגי מתגלים אואוציטים בצינורות כיס המרה.

ברוב המקרים המחלה מתפתחת במעי של הפרט, כאשר בד בבד יכולה להתפתח גם בכבד. בדרך כלל מושפעים ארנבים צעירים. המחלה גורמת לחולשה המלווה לעיתים בשלשול, ומוות פתאומי.

אבחון מהיר של מחלת הקוקידיוזיס יכול להתבצע על ידי בדיקה מיקרוסקופית של משטחים שנלקחו מהפצעים בכבד, או תוכן המעי או הרקמה הרירית. Sulfaquinoxaline יכול לשמש כתרופה. התרופה תינתן דרך מי השתייה, תוך היצמדות להורואות עבור עופות או יחד עם כופתאות מזון במך שבועיים ביחס של פאונד אחד על כל אלף פאונד של מזון.

קרדיות אוזניים, הן מקרה נפוץ בארנבים. האוזן נפוחה, היפרמית, והיווצרות קרום בחלק הפנימי של האוזן, ולעיתים תיווצר חסימה של תעלת האוזן. הפרט חווה אי-נוחות באופן נראה לעין;  הארנב מנענע את ראשו ומגרד את האוזן הפגועה. המצב יכול להוביל לדלקת באוזן. הקרדיות  שיכולות להוות גורם למחלה שייכות ל Psoroptes cuniculi או  Chorioptes cuniculi (14).

הטיפול כולל ריכוך וניקוי האזור הפגוע על ידי שמן מינרלי ושימוש בתרופה כנגד קרדיות (לדוגמה התרופה הניתנת לחתולים). פרטים שנפגעו בצורה חמורה, אמורים להיות מומתים.

הדבקה מחדש יכולה להימנע בעזרת טיפול של פרטים שבאו במגע על ידי ניקוי הכלובים, ובידוד פרטים.

סיכום

במאמר זה בוצע סקר של המחלות הנפוצות בצ'ינצ'ילות, ארנבים ונוטריות המגודלות בחווה בדגש על אלו שמאובחנות במעבדה הוטרינרית של אונטריו קולג'. מתוארים סימנים קליניים עיקריים. שיטות טיפול ושליטה במחלה מתוארות.

ביבליוגרפיה

  1. BUDD, JOAN, T. J. PRIDHAM, and L. H. A. KARSTAD. Common diseases of fur bearing animals. I. Diseases of Mink.
    Can. Vet. J. 7: 25. 1966.
    2. COUSINS, P. J. The chinchilla in veterinary practice. J. Small Anim. Pract. 4: 199. 1962.
    3. GORHAM, JOHN R., and KEITH FARRELL. Diseases and parasites of chinchillas. Proc. Am. Vet. Med. Ass. 92: 228. 1955.
    4. GREENHAM, L. W. Some preliminary observations on rabbit mucoid enteritis. Vet. Rec. 74: 79. 1962.
    5. HOLMES, R. G. Fascioliasis in coypus (Myocaster coypus). Vet. Rec. 74: 1552. 1962.
    6. HULLAND, T. J. Toxoplasmosis in Canada. J. Am. Vet. Med. Ass. 128: 74. 1956.
    7. KARSTAD, LARS, and JOAN BUDD. A hepatitis-nephritis disease of nutria (Myocaster coypus) of probable viral etiology. Can. Vet. J. 4: 81. 1963.
    8. KARSTAD, LARS, and JOAN BUDD. Plasmacytoma with amyloidosis in a nutria. Can. J. Comp. Med. 28: 176. 1964.
    9. LAUGHTON, NANCY, and D. H. TILL. An outbreak of acute pseudotuberculosis in a chinchilla colony. Vet. Rec. 75: 835.
    1963.
    10. LEADER, R. W., and GRACIA A. BAKER. A report of two cases of Pasteurella pseudotuberculosis infection in the chinchilla. Cornell Vet. 44: 262. 1954.
    11. LEADER, R. W., and R. J. A. HOLTE. Studies on three outbreaks of listeriosis in chinchillas. Cornell Vet. 45: 78. 1955.
    12. MfcALLISTER, R. A. An outbreak of toxoplasmosis in an Ontario chinchilla herd. Can. J. Comp. Med. 28: 53. 1964.
    13. McKAY, K. A., A. H. KENNEDY, D. L. T. SMITH, and A. F. BAIN. Listeria monocytogenes infection in chinchillas. Rep. Ont. Vet. Coll. Sessional Paper 29. 1949.
    14. OSTLER, D. C. The diseases of broiler rabbits. Vet. Rec. 73: 1237. 1961.
    15. PRIDHAM, T. J. Rabbit raising. Ontario Department of Agriculture Publication 210. 1964.
    16. PRIDHAM, T. J., and JOAN BELCHER. Toxoplasmosis in mink. Can. J. Comp. Med. 22: 99.1958.
    17. ROWSELL, H. C. Ontario Veterinary College, Guelph. Personal communication. 1955.
    18. SHELTON, G. C. Giardiasis in the chinchilla. II. Incidence of the disease and results of experimental infections. Am. J. Vet. Res. 15: 75. 1954.
    19. SZUMAN, J. G. Polish researches of keeping nutria without water for bathing and drinking. Trans. Kinsel, G. V. Fur Trade J. Can. 41: 4. 1964.